פסק-דין בתיק עת"מ 40449-06-12

1.                 עתירה מינהלית שעניינה לקבוע כי חובות הארנונה הנדרשים על ידי המשיבה בגין שני נכסים של העותרים, התיישנו ואין המשיבה רשאית לגבות אותם. משכך גם דין העיקולים שהוטלו, להתבטל.

2.                 המשיבה טוענת לדחיית העתירה על הסף מפאת חוסר נקיון כפיים וחוסר תום לב. לא חלה התיישנות כיוון שהמשיבה נקטה בהליכי גביה מינהליים לכל המאוחר בשנת 2006, עת שלחה למבקשים דרישה לתשלום החוב, כך שאין התיישנות, גם לעמדת העותרים, אלא לכל היותר לגבי חובות שנוצרו עד שנת 1999.

עוד נטען לשיהוי, שכן כבר בשנת 2008 פנו העותרים בבקשה להפחתת החוב וניתן אישור משרד הפנים למחיקת ריבית בשיעור של כ-7,437 ש"ח נכון ליום 2.7.08, ומשלא פנו בעתירה, הרי שפנייתם כיום, לוקה בשיהוי גם סובייקטיבי וגם אובייקטיבי  ומשננקטו גם הליכי עיקול מקרקעין, ידעו העותרים דבר חובם וחלוף הזמן יש בו כדי ללמד שזנחו טענותיהם.

3.                 דין העתירה להידחות. העותרים, עת פנו לבית המשפט, לא באו בידיים נקיות, שעה שלא פרסו את התמונה במלואה. חובה היתה עליהם לפרט העובדה שכבר בשנת 2008 פנו וביקשו להפחית מסכום החוב. בקשה או פניה להפחית מסכם החוב, מלמדת על הודאה בקיומו של החוב. אף כי בקשת העותרים נענתה וחובם הופחת בסך של כ-7,437 ש"ח, לא טרחו לשלמו. הליכי גבייה מנהליים החלו, עת נשלחה לעותרים הודעה בדבר חובם כבר בשנת 2006 ולמרות זאת, העותרים לא עשו דבר, על כן עתירתם נגועה בשיהוי.

העתירה לוקה הן בשיהוי אובייקטיבי והן בשיהוי סובייקטיבי. עצם העובדה שהעותרים פונים לבית המשפט כשש שנים לאחר שנדרשו לשלם החוב, עת קיבלו דרישה לכך בהליכים מינהליים בשנת 2006 - או ארבע שנים - לאחר  שקיבלו ההודעה בדבר הפחתת החוב, בשנת 2008, מביאים למסקנה כי ויתרו על זכויותיהם. בהשתהות העותרים, שונה לרעה מצבה של המשיבה ונפגעו האינטרסים הלגיטימיים של הרשות לגבות חובות הארנונה של העותרים ופגיעה בקופה הציבורית.

4.                 גם טענת ההתישנות דינה להידחות. ס' 2 לחוק ההתישנות התשי"ח - 1958 קובע, כי אין בהתיישנות כדי לבטל את הזכות לגופה. ס' 9 לחוק ההתיישנות קובע- "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית המשפט בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתישנות מיום ההודאה".

בעניינינו, פניית העותרים לקבלת הנחה הינה הודאה בקיום החוב. שכן אדם אינו פונה לקבל הנחה אם אינו מודה בחוב עצמו. פניה זו היא משנת 2008, על כן מרוץ ההתישנות החל מהודאה זו.

המסקנה היא שדין העתירה להידחות, משקיימת הודאת העותרים בזכות - מתחיל מירוץ ההתישנות מיום ההודאה  דהיינו משנת 2008 ומפאת השיהוי הניכר בפניה לבית המשפט.

העותרים, יחד ולחוד, ישלמו הוצאות העתירה ושכ"ט עו"ד בסכום של 12,000 ש"ח להיום.

חבל שהעותרים סירבו להצעת המשיבה להסדר שהוצע להם. מקווה אני שהמשיבה תסכים לאמץ ההסדר גם בשלב זה.

ניתן היום,  כ"ה אדר תשע"ג, 07 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.